כששואלים אותי איפה למדתי רפואה, אני עונה שהתחלתי אותם בגיל 16 בבית חולים, בו שכבתי כחולה. בחודשים הארוכים ששהיתי שם כמטופל "למדתי" איך זה מרגיש להיות בצד השני ואז גם החל לנבוט בי הרעיון שאני רוצה להיות רופא.

בנעורי, מעט לפני יום הולדתי ה- 16 חליתי במחלת חום שהובילה לאשפוז ממושך בבה"ח.
לאחר בירורים ארוכים, האבחנה הסופית הייתה שסבלתי מסיבוך של דלקת זיהומית במערות הפנים (סינוסיטיס).
נותחתי פעמיים וטופלתי חודשים ארוכים במחלקות שונות ובסופם עברתי תקופת שיקום מאתגרת. זאת הייתה חוויה מטלטלת, מחשלת ומלמדת, שנתנה לי תובנות רבות, אשר מלוות אותי עד היום כרופא וכאדם.
החוויה הגופנית והנפשית של המחלה הקשה, חוסר האונים שלי כחולה, ושל משפחתי שהייתה לצידי כל הזמן, התלות והאמון הנדרש בצוות המטפל, גרם לי להבין את העוצמה וההשפעה העמוקה  שיכולה להיות לרופא ולצוות על המטופל והקרובים לו.
חוויתי על בשרי, כיצד מצב שבו המטפלים אינם לוקחים מספיק אחריות אינם מחויבים ומעמיקים מספיק, לא מבינים את המחלה והמטופל, איכות הרפואה יורדת – והמטופל ומשפחתו משלמים מחיר בריאותי ונפשי.
ומהצד השני, הבנתי שכאשר מתאמצים להבין את הבעיה הרפואית וצרכי המטופל, ומעמיקים בפרטים, היכולת לעזור לו ולפתור את הבעיות מהן הוא סובל עולה מדרגה.

למדתי כמה אנושיות ואמפטיה מצד הרופא, יכולות לתת אנרגיה למטופל ומשפחתו, אנרגיה שהיא כה חשובה ועוזרת לתהליך הריפוי

לאורך שנותיי כרופא, אני מתאמץ להבין את המטופלים שלי מתוך תחושת אחריות.
אני  מעמיק יחד איתם בבעיה שממנה הם סובלים, וחותר לפצח יחד איתם את כל הפרטים שיעזרו לי לרפא אותם. אני מתאים את הטיפול לצרכי המטופל ונותן לו הסבר מעמיק על דרך הטיפול שאני בוחר עבורו.

מתוך אחריות למטופלים שלי ועל מנת להתאים עבורם טיפול מיטבי, אני מחויב להיות בקיא ומעודכן בידע הרפואי החדיש ביותר.

כרופא  מטפל  אני מחויב להיות אנושי אמפאטי וסבלני, לנסוך ביטחון במטופל כדי שיהיה בינינו קשר טוב על מנת לאפשר את הטיפול הטוב והמתאים לו ביותר.

דר. אברהם אברג׳ל