רירית חלל האף עשירה באספקת דם. אספקת דם זו חיונית לתפקוד האף ותורמת לשמירה על לחות הריריות, ויסות הנשימה, התמודדות עם זיהומים ותמיכה בתפקוד התקין של חלל האף. אספקת הדם לחלל האף מורכבת, וכוללת מספר רב יחסית של כלי דם עורקיים וורידיים המספקים דם לרירית הנחיריים, מחיצת האף, הקונכיות והקירות הצדדיים של חלל האף. דימום מהאף, יכול להתבטא כדימום מנחיר, נזלת מוכתמת בדם ולעיתים נדירות רוק מוכתם בדם. זהו מצב שכיח ויכול לנוע בין אי נוחות קלה לבין מצב רפואי משמעותי. ברוב המקרים הדימום קל (טיפטוף) ועוצר ספונטאנית. במקרים נדירים כאשר הדימום עורקי ("דמום חזק") או כאשר יש הפרעת קרישה הדימום משמעותי ודורש התערבות דחופה. הקושי בטיפול נובע מכך שמקור הדימום נמצא בחלל שאינו נגיש, וקשה להפעיל לחץ מקומי לעצירת הדמם. לכן כאשר הדימום רציף ואינו פוסק ספונטאנית, או לאחר מספר דקות של לחץ מקומי, מומלץ לפנות לסיוע במסגרות רפואת חירום.
דימום מהאף נגרם לרוב משילוב של גורמים. ניתן לחלק את הגורמים לגורמים מקומיים הקשורים באף, וגורמים מערכתיים הקשורים בבריאות הכללית של המדמם. כל פגיעה ברירית האף תגרום לדימום, הסיבה השכיחה ביותר לדימום היא יובש ברירית הקדמית של מחיצה האף. זהו איזור עשיר במיוחד בכלי דם, ויובש יגרום לחשיפה ושבירות של כלי הדם. חשיפה לחומרים מגרים, לחות נמוכה ומזג אוויר חם תורמים ליובש הרירית. חבלה ברירית כתוצאה מחיטוט באף, קינוחים עוצמתיים, חבלת אף, ניתוחים באף או פעולות חודרניות כגון החדרת זונדה, עלולים לפגוע בשלמות הרירית ותגרום לדמם. הפרעות קרישה המונעות יצירת קרישי דם, עלולות להפוך דימום קטן למשמעותי. בין הגורמים השכיחים להפרעת קרישה, ניתן לכלול תרופות מעכבות קרישה (מדלל דם כגון אספירין, פלביקס, קומדין, אלקוויס, קסרלטו). מחלות כבד הפוגעות ביצירת חלבוני הקרישה, הפרעות קרישה מולדות (כגון המופיליה), ומחלות וטיפולים הפוגעים במוח העצם (כגון לוקמיה וכימותרפיה). לחץ דם גבוה גם יקשה על שליטה בעצירת הדימום, לכן יש להקפיד על איזון לחץ הדם בכל האמצעים, כולל הרגעה וטיפול בלחץ נפשי במצב של דמם אפי. שימוש סמים בהסנפה גורם לפגיעה ברירית ודימום מהאף. מחלות הגורמות ליצירת נגעים של כלי דם (HHT, המנגיומה, גרנולומות), עשויות להתבטא בדימומים קשים חוזרים מהאף. הסובלים מבעיה זו לרוב מודעים לבעייתם, ונמצאים בקשר רציף עם רופא אא"ג מאחר ונדרשים טיפולים חוזרים לעצירת דמם.
במטופלים הסובלים מארועים חוזרים של דמם אפי, לעיתים המקור לדימום יהיה כלי דם עורקי קטן שנחשף לרירית, או נגע הבנוי מכלי דם שפוקע וגורם לדמם חריף משמעותי, שפוסק כאשר העורק מתכווץ. במקרים אלו יש לפנות לטיפול א.א.ג, במרפאה בה ניתן לסקור את חלל האף ולצרוב את נגע המדמם .
לעיתים דמם אפי חוזר, יהיה הסימן הראשון לגידול בחלל האף והסינוסים (ראה קישור הסרת גדולים- ניתוחים בסינוסים). לרוב מדובר בנזלת מוכתמת או כיח מוכתם בדם. כל מטופל הסובל מאירועי דמם חוזרים, חשוב שיעבור הערכה כולל בדיקה אנדוסקופית על ידי רופא א.א.ג.
עקרונות הטיפול בדמם מהאף:
- טיפול ראשוני בבית:
- הרגעת המטופל: לשמור על המטופל רגוע וישוב זקוף.
- מיקום: להישען קדימה מעט כדי למנוע זרימת דם לגרון.
- לחץ על האף :ללחוץ על החלק הרך של האף במשך 10-15 דקות ברציפות.
- קומפרס קר: להניח קומפרס קר על האף והלחיים לצמצום כלי הדם.
- התערבות רפואית ראשונה במוקדי רפואת חירום:
- מכווצי כלי דם באף :תרסיסי אף כמו אוקסימטזולין או פנילאפרין לצמצום כלי הדם.
- צריבה: צריבה כימית או חשמלית לאטימת כלי הדם המדמם.
- החדרת פקק (טמפון) לאף: שימוש בגזה או טמפונים לאף ליצירת לחץ ועצירת הדימום.
- התערבויות מתקדמות בחולים עם דמם משמעותי או שלא נמצא מקור הדמם, נדרשת התערבות באשפוז:
- פרוצדורות אנדוסקופיות: סקירה אנדוסקופית של חלל האף וצריבת מקור הדימום.
- ניתוח אנדוסקופי עורקים: לקשירת העורק המזין, לרוב בדמם אחורי שלא ניתן לצרוב ישירות, או שלא מאתרים מקור, פונים לעורקים הראשיים המזינים את האף. בניתוח השכיח חושפים את העורק הנכנס לחלל האף אחורית לסינוס המקסילרי, וצורבים אותו או מניחים אטב לחסימתו, כך שכל הסעיפים היוצאים ממנו נחסמים. רירית האף נשמרת מאחר ויש אספקת דם ממקורות נוספים.
- אמבוליזציה: טכניקה ברדיולוגיה התערבותית, בה מבוצע צנתור לאיתור וחסימת העורק המדמם.
- למטופלים הסובלים מדימומים חוזרים מהאף, מומלצים מספר אמצעי מניעה:
- לחות: שימוש במכשיר אדים לשמירה על לחות האוויר, במיוחד בסביבות יבשות.
- תרסיסים ומשחות: לשמירת לחות בריריות האף.
- הימנעות מחומרים המגרים את רירית האף: (חשיפה לעשן, כימיקלים ומגרים אחרים).
- הימנעות מחיטוט יתר או קינוח אף חזק.
- לחץ דם: מעקב קבוע ושליטה בלחץ דם גבוה.
- הקפדה על מינון מתאים של מדללי דם.
