כמומחה במחלות האף והסינוסים אני מטפל לעיתים בתהליכים אודונטוגנים (ממקור השיניים). גידולים וציסטות אשר מקורן בשיניים מהלסת העליונה (מקסילה) לעיתים מתפשטות לסינוסים וחלל האף .
ציסטות אודונטוגניות (מהשיניים) הן קבוצה מגוונת של ציסטות הקשורות לעצם הלסת הנובעות משאריות של אפיתל אודונטוגני (רקמה היוצרת שיניים) הנותרות במהלך התפתחות השיניים.
הסיווג של ציסטות אודונטוגניות כולל מספר סוגים, כאשר הנפוצות ביותר הן ציסטות רדיקוליות, ציסטות דנטירוגניות וקרטוציסטות. כל אחת מהציסטות הללו מקורה בתהליכי התפתחות מובהקים ומציגה מאפיינים קליניים ייחודיים.
ציסטות רדיקולריות למשל, נובעות משאריות האפיתל ברצועת החניכיים, כתוצאה משינויים דלקתיים לאחר נמק בשן מתה. לעומת זאת ציסטות דנטירוגניות (Dentigerous cysts), מתפתחות בשל הצטברות נוזלים סביב הכתר של שן שלא פקעה במלואה או שן כלואה. קרטוציסטות אודונטוגניות, יותר אגרסיביות המתבטאת בשיעור הישנות גבוה ופוטנציאל לגדול לגדלים משמעותיים.
ביטויים קליניים של ציסטות אודונטוגניות יכולים להשתנות במידה רבה, החל מנפיחות אסימפטומטיות המתגלות במקרה בצילומי רנטגן שגרתיים ועד לנגעים אגרסיביים מקומיים הגורמים לכאב, התרחבות עצם הלסת ועקירה של שיניים סמוכות.
הערכה לפני טיפול בנגעים אלו כוללת צילומי רנטגן פנוראמיים של הלסתות וCT של השיניים והסינוסים.
טיפול בציסטות אודנטוגניות כרוך בדרך כלל בהסרה כירורגית מלאה של רירית הציסטה ורקמות פתולוגיות קשורות. בחירת הגישה הכירורגית והיקף הכריתה תלויים בגורמים שונים, כגון גודל, מיקום וסוג הציסטה, כמו גם ההשפעה הפוטנציאלית על מבנים סמוכים. בשנים האחרונות בעקבות שיתוף פעולה עם רופאי פה ולסת, חלק מהניתוחים מבוצעים בגישה אנדוסקופית המאפשרת כריתה מדויקת יותר בחלל האף והסינוסים, חוסכת חתכים ומשמרת ככל האפשר את עצם הלסת.
