דלקות בדרכי הנשימה העליונות (URTIs) יכולים לערב את האף, הסינוסים, הגרון ומיתרי הקול. הן נגרמות בדרך כלל כתוצאה מהדבקה מווירוסים נשימתיים. כפי שהוסבר (ראה ערך זיהום בדרכי הנשימה העליונות) לרוב המחלה קלה וחולפת לאחר מספר ימים. התסמינים כוללים בדרך כלל גודש באף, נזלת, כאב גרון, שיעול, התעטשות, חום, כאבי ראש ועייפות. הטיפול מתמקד בעיקר בהקלת התסמינים. יש מטופלים אשר דלקת כזו הופכת לעיתים קרובות למחלה ממושכת, עם תסמינים קשים יותר והתפתחות של זיהום חיידקי המצריך טיפול אנטיביוטי. מטופלים אלו נוטים יותר לסבול מסיבוכים תחלואתיים במערכת הנשימה. סיבוכים עשויים לכלול סינוסיטיס כרונית, דלקת אוזן תיכונה, ברונכיטיס, החמרה באסטמה ודלקת ריאות. במטופלים אלו הסובלים מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה, חלק משמעותי מהטיפול הוא טיפול בגורמים המחמירים, המאתגרים את מערכת הנשימה ביומיום ובזמן חולי, ובכללם טיפול מיטבי לסובלים מנזלת אלרגית ואסטמה, בירור חיסוני וטיפול בחסר חיסוני, מניעה מחשיפה לחומרים מזהמים (עישון, זיהום אויר וחשיפה תעסוקתית). במטופלים אשר החולי העיקרי באף והסינוסים, חשוב לטפל בכל הגורמים הפוגעים בפעילות הרירית, ובמבנים אנטומים החוסמים את ניקוז האף הסינוסים, כגון אדנואיד מוגדל, סטיית מחיצה ותאי סינוסים החוסמים את הניקוז. במטופלים אלו כאשר הטיפול השמרני אינו יעיל מספיק, ניתוח שמטרתו פתיחת נתיב האוויר האפי, פתיחת החללים אליהם מתנקזים הסינוסים לשיפור הניקוז בסינוסים, עשוי לפתור או לסייע מאוד להקלה בתחלואה (ראה ערך ניתוח לדלקות חוזרות בסינוסים).
דימום מהאף (אפיסטקסיס)
רירית חלל האף עשירה באספקת דם. אספקת דם זו חיונית לתפקוד האף ותורמת לשמירה על לחות הריריות, ויסות הנשימה, התמודדות עם זיהומים ותמיכה בתפקוד התקין של חלל האף. אספקת הדם לחלל האף מורכבת, וכוללת מספר רב יחסית של כלי דם עורקיים וורידיים המספקים דם לרירית הנחיריים, מחיצת האף, הקונכיות והקירות הצדדיים של חלל האף. דימום מהאף, יכול להתבטא כדימום מנחיר, נזלת מוכתמת בדם ולעיתים נדירות רוק מוכתם בדם. זהו מצב שכיח ויכול לנוע בין אי נוחות קלה לבין מצב רפואי משמעותי. ברוב המקרים הדימום קל (טיפטוף) ועוצר ספונטאנית. במקרים נדירים כאשר הדימום עורקי ("דמום חזק") או כאשר יש הפרעת קרישה הדימום משמעותי ודורש התערבות דחופה. הקושי בטיפול נובע מכך שמקור הדימום נמצא בחלל שאינו נגיש, וקשה להפעיל לחץ מקומי לעצירת הדמם. לכן כאשר הדימום רציף ואינו פוסק ספונטאנית, או לאחר מספר דקות של לחץ מקומי, מומלץ לפנות לסיוע במסגרות רפואת חירום.
דימום מהאף נגרם לרוב משילוב של גורמים. ניתן לחלק את הגורמים לגורמים מקומיים הקשורים באף, וגורמים מערכתיים הקשורים בבריאות הכללית של המדמם. כל פגיעה ברירית האף תגרום לדימום, הסיבה השכיחה ביותר לדימום היא יובש ברירית הקדמית של מחיצה האף. זהו איזור עשיר במיוחד בכלי דם, ויובש יגרום לחשיפה ושבירות של כלי הדם. חשיפה לחומרים מגרים, לחות נמוכה ומזג אוויר חם תורמים ליובש הרירית. חבלה ברירית כתוצאה מחיטוט באף, קינוחים עוצמתיים, חבלת אף, ניתוחים באף או פעולות חודרניות כגון החדרת זונדה, עלולים לפגוע בשלמות הרירית ותגרום לדמם. הפרעות קרישה המונעות יצירת קרישי דם, עלולות להפוך דימום קטן למשמעותי. בין הגורמים השכיחים להפרעת קרישה, ניתן לכלול תרופות מעכבות קרישה (מדלל דם כגון אספירין, פלביקס, קומדין, אלקוויס, קסרלטו). מחלות כבד הפוגעות ביצירת חלבוני הקרישה, הפרעות קרישה מולדות (כגון המופיליה), ומחלות וטיפולים הפוגעים במוח העצם (כגון לוקמיה וכימותרפיה). לחץ דם גבוה גם יקשה על שליטה בעצירת הדימום, לכן יש להקפיד על איזון לחץ הדם בכל האמצעים, כולל הרגעה וטיפול בלחץ נפשי במצב של דמם אפי. שימוש סמים בהסנפה גורם לפגיעה ברירית ודימום מהאף. מחלות הגורמות ליצירת נגעים של כלי דם (HHT, המנגיומה, גרנולומות), עשויות להתבטא בדימומים קשים חוזרים מהאף. הסובלים מבעיה זו לרוב מודעים לבעייתם, ונמצאים בקשר רציף עם רופא אא"ג מאחר ונדרשים טיפולים חוזרים לעצירת דמם.
במטופלים הסובלים מארועים חוזרים של דמם אפי, לעיתים המקור לדימום יהיה כלי דם עורקי קטן שנחשף לרירית, או נגע הבנוי מכלי דם שפוקע וגורם לדמם חריף משמעותי, שפוסק כאשר העורק מתכווץ. במקרים אלו יש לפנות לטיפול א.א.ג, במרפאה בה ניתן לסקור את חלל האף ולצרוב את נגע המדמם .
לעיתים דמם אפי חוזר, יהיה הסימן הראשון לגידול בחלל האף והסינוסים (ראה קישור הסרת גדולים- ניתוחים בסינוסים). לרוב מדובר בנזלת מוכתמת או כיח מוכתם בדם. כל מטופל הסובל מאירועי דמם חוזרים, חשוב שיעבור הערכה כולל בדיקה אנדוסקופית על ידי רופא א.א.ג.
